פסק-דין בתיק ת"א 26198-04-10

בפני  תביעה כספית בסך 316,160 ש"ח שמקורה בשטר חוב מיום 9.8.209  אשר הוגש לביצוע והותרה בו ההתנגדות. השטר נחתם על ידי נתבעת 1 ונתבעים 2-4 חתומים עליו כערבים. בשטר חוב עסקינן ונטל ההוכחה מוטל  הנתבעים.

תמצית טענות  ההגנה

בבקשת ההתנגדות, אשר הפכה לכתב ההגנה עם מתן ההתנגדות, מפרטים וטוענים הנתבעים, כי השטר נמסר לתובעת על תנאי, ללא תאריך וסכום וכי התובעת ניצלה את אחיזתה בו, להשלמת סכומים ללא קשר ומבלי שהתקיים התנאי לעשייתו.

לטענת הנתבעים 2-3, נתבעת 1 החלה לרכוש סחורות מהתובעת זמן רב עוד קודם לחתימתם כערבים על שטר החוב נשוא התביעה דנן, כאשר בחודש יוני 2009 עמד חובה של הנתבעת לתובעת על סך של למעלה מ- 300,000 ש"ח ומשכך, סירבה התובעת להמשיך ולספק לנתבעת סחורה.

משכך, פנה נתבע 2 אל התובעת בבקשה, שלא יפסיקו לספק לו סחורה, כדי שלא "לחסל" את נתבעת 1, כיוון שהינו עומד להגיע להסדר  פריסה עמה.

עקב פנייה זו, כתב מנהל המחסן של התובעת, אלי יעיש את נספח א' לתצהיר הנתבעים, הוא מסמך המיועד לתובעת, לידי ניסים, מיום 25.6.09 ובו מפורט, כי לאור פניית נתבע 2 ולאור העובדה כי יתרת החוב הכוללת של הנתבעת למועדים 30.9.09 עד 30.12.10 הינה  318,873 ש"ח וחיובי הריבית בוצעו עד 31.3.09, הרי שעל נתבע 2 לשלם כל חשבון ריבית לא יאוחר מ- 30 יום מקבלת החשבונית. עוד נכתב כי נתבע 2 מבקש שככל שיעמוד בתשלומים שהתובעת תוותר על חיובי הריבית לקראת סוף התקופה.

טוענים הנתבעים 3-4, כי התובעת התנתה את המשך מכירת הסחורות לנתבעת החל מאותו מועד, בחתימה על שטר חוב עם ערבות אישית שלנתבעים 3-4, כאשר סוכם מפורשות שערבותם תחול רק על חובות עתידיים של הנתבעת ולא תחול על חובות העבר. לטענתם, הם לא הסכימו ואף לא היו מסכימים להיות ערבים לחובות העבר של הנתבעת לאור מצבה הכספי החמור.

הסכמתם לערוב לחובותיה העתידיים של הנתבעת, למרות מצבה הכלכלי החמור, באה כדי למנוע נזקים, ותוך מתן אמון  מלא בתובעת שלא תפעל בניגוד להסכם עמה.

אלא שהתובעת, כך הנתבעים, הפרה את ההסכם עמם ומלאה את השטר בסכום חובות העבר של הנתבעת.

עוד טוענים הנתבעים 3-4, כי החל ממועד חתימתם כערבים על שטר החוב, שילמה הנתבעת את חובותיה לתובעת באופן שוטף.

נתבע 2 בתצהירו מוסיף, כי החוב הנטען על ידי התובעת נוצר בשנת 2008 והוסכם על התובעת והנתבעת באמצעותו, כי חוב זה ישולם  בפריסה של 8,000 ש"ח לחודש.

נתבע 2 מפרט, כי התובעת לא הצליחה לעמוד בהסדר תשלומים זה, ולכן נחתם ביום 25.6.09 הסדר חדש, ולפיו החוב ישולם בפריסה החל מיום 30.9.09 ועד 30.12.10. עוד הוסכם, כי כדי שהתובעת והנתבעת ימשיכו את היחסים העסקיים ביניהם, החשבוניות לתשלום בגין הסחורה שתרכוש מאותו מועד  נתבעת 1 מהתובעת, יונפק על שם חברת "אגריבר חקלאות בע"מ", (להלן: "אגריבר") שהינה חברה ליצוא של תוצרת חקלאית אותה מייצרת הנתבעת. סוכם גם, כי אגריבר תשלם לתובעת את תמורת הסחורה שרכשה הנתבעת מהתובעת. כך, בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות של אגריבר אצל הנתבעת.

עוד טוען נתבע 2, כי ביום 9.8.09 הוא ונתבעים 3 ו-4 הוחתמו כערבים לשטר חוב נשוא תביעה זו, שטר חוב שכתב ונוסח על ידי התובעת, כאשר תאריך ביצוע השטר וסכומו  ריקים. שטר זה נחתם לחובות עתידיים של הנתבעת כלפי התובעת, ולא לחובות העבר ומטרתו הייתה לשמש כשטר בטחון ככל שאגריבר לא תשלם את תמורת הסחורות שהתובעת מכרה לנתבעת 1. השטר נחתם, כיוון שלא   היה ברור אם הנתבעת תחלץ ממצבה הכלכלי החמור וכדי למנוע נזקים עתידיים ונוספים של התובעת.

תמצית טענות  התביעה

לטענת מנהל הכספים של התובעת, מר נסים אלסטר, ביום 20.4.05 עת החלו קשרי המסחר בין התובעת לנתבעת, חתמה הנתבעת על שטר חוב בגין הסחורות שיסופקו לה ונתבע 2 ערב אישית באותו שטר לתשלומים אלה. (להלן: " שטר החוב הראשון ").

לטענתו, החשבונית האחרונה הונפקה לנתבעת ב-4.8.08 מה שמצביע לגרסתו על כך שאספקת הסחורה בוצעה טרם חתימת שטר החוב, נשוא התביעה דנן.

אלסטר טען בתצהירו, כי הנתבעת פיגרה בתשלומים לאורך כל ההתנהלות העסקית בינה לבין התובעת, וחויבה בגין זאת בתשלומי ריבית גם לאחר חודש אוגוסט 2008. בנוסף, היא נהגה להחליף שיקים שמסרה בשיקים אחרים והתובעת נעתרה לבקשותיה לפריסת תשלומים ואף מסרה שיקים לתשלום חוב ביום 25.1.08 אשר חוללו לאור הגבלת חשבונה.

לאור המפורט לעיל, כך אלסטר, ביום 25.6.09 בפגישה בין נתבע 2 ואלי יעיש, מנהל המחסן של התובעת, ביקש נתבע 2 להסדיר את יתרת החוב של הנתבעת ולכן נכתב על ידי אלי יעיש נספח א' לתצהירי הנתבעים, לאחר שהמסמך אושר על ידי אלסטר.

ביום 9.8.09 התקיימה פגישה בה נכחו אלסטר, יעיש ונתבעים 2 ו-3 במשק המגורים שלהם והושגה פשרה, לפיה יתרת החוב של הנתבעת הינה 324,000 ש"ח שתשולם בפריסה החל מחודש דצמבר 2009 ועד 31.12.2010 בתוספת ריבית פיגורים, וכי התשלום יהיה במזומן עם קבלת חשבונית מידי רבעון. עוד סוכם באותה פגישה, כי ככל שהנתבעת לא תעמוד בהסדר, תהיה רשאית התובעת לגבות את מלוא תשלום החוב (נספח ה' לתצהירו).